הרבה הורים שואלים אותנו: "מה עוד אפשר לעשות חוץ מטיפול ותרופות?" והתשובה – לפעמים פשוטה יותר ממה שנדמה.
מחקר עדכני בדק מה קורה כשילדים עם ADHD משתתפים בפעילויות גופניות שונות, ומה ההשפעה שלהן על זיכרון העבודה שלהם – היכולת לשמור ולעבד מידע במקביל, שהיא קריטית ללמידה, קריאה, חשבון, פתרון בעיות ואפילו ניהול רגשות.
התוצאה? לא כל פעילות גופנית שווה בערכה.
חלק מהפעילויות תורמות לזיכרון – הרבה יותר מאחרות.
המנצחת הגדולה: פעילות קוגניטיבית-אירובית
זוהי פעילות שמשלבת תנועה עם חשיבה – לדוגמה: לרקוד לפי סדר משתנה, ללכת במסלול שדורש שליפת הוראות מהזיכרון, או לשלב תרגול גופני עם שאלות חשבון או משחקי זיכרון.
היתרון? הפעילות לא רק מזיזה את הגוף, אלא גם מפעילה את המוח – במיוחד את האזור שאחראי על זיכרון העבודה.
במקום השני: משחקי כדור
משחקים כמו כדורסל, כדורגל או כדוריד דורשים הרבה יותר מאתלטיות – הם דורשים לזכור מי נגד מי, לאן להעביר את הכדור, ולתכנן את המהלך הבא תוך כדי תנועה.
אלה מצבים שמחייבים קשב מתמשך, תגובה מהירה, וזיכרון לטווח קצר – כלומר, אימון ישיר לזיכרון העבודה.
פעילויות כמו יוגה וטאי צ'י, ומשחקים אינטראקטיביים (כמו משחקי מחשב תנועתיים), גם הראו תועלת – אך במידה פחותה. הן תורמות בעיקר להרגעה וויסות רגשי, אבל פחות מאתגרות את הזיכרון בצורה ישירה.
ומה לגבי ריצה, הליכה או רכיבה על אופניים?
פעילות אירובית פשוטה אמנם בריאה, אך כשזה מגיע לזיכרון עבודה – ההשפעה שלה נמוכה יותר. ככל שהפעילות "דורשת פחות חשיבה" – כך היא פחות מועילה בהקשר הזה.
ועוד פרט חשוב: ככל שהפעילות נמשכת יותר זמן, וככל שהיא מתבצעת בתדירות גבוהה יותר – כך התועלת לזיכרון העבודה גדלה.
אז מה זה אומר לנו?
אם אתם הורים, מטפלים או אנשי חינוך – שווה לחשוב לא רק על כמה הילד זז, אלא גם על איך הוא זז.
פעילות שמשלבת תנועה וחשיבה, אתגר ותגובה – יכולה להיות התערבות טיפולית של ממש. לא רק להוציא אנרגיה – אלא גם לשפר תפקודים מוחיים.
אפשר לשלב את זה בבית, בבית הספר או בטיפול – אפילו כחלק משגרת יום.
והרווח? לא רק זיכרון טוב יותר, אלא גם ריכוז, שליטה עצמית, והרגשה כללית טובה יותר.
