כן, זו לא קלישאה. זה באמת ככה.
הורים רבים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) מתארים שוב ושוב את אותן התופעות:
הילדים מכסים את האוזניים בבית הספר
מתלוננים שכואב להם מהרעש
מתפרצים בזעם באמצע יום שגרתי
מתעקשים לא להגיע למקומות עם הרבה אנשים
מתקשים להירדם בגלל כל רעש קטן
ואז עולה השאלה:
למה הם מתנהגים ככה? מה כל כך קשה להם? מה בעצם עובר עליהם?
ובכן, הנושא נחקר לעומק – והתגלו ממצאים מפתיעים.
ילדים עם ADHD סובלים לעיתים קרובות מתופעה נוספת, שלא תמיד מאובחנת:
רגישות שמיעתית יתרה (היפראקוזיס).
זו לא בעיית שמיעה. להפך – תוצאות בדיקות השמיעה שלהם לרוב תקינות לחלוטין.
אבל הקולות הרגילים שכולנו חיים איתם – עבורם הם חזקים מדי, צורמים, מציפים, ולעיתים אף בלתי נסבלים.
וזה משפיע על הכול: קשב, ריכוז, שינה, ויסות רגשי, התנהגות.
מחקר שפורסם ב-2020 מצא ש-36.7% מהילדים עם ADHD סובלים מהיפראקוזיס – פי שלושה יותר מאשר ילדים ללא ההפרעה (רק 13.3%).
תדמיינו רגע: ילד שנדרש להקשיב למורה –
אבל במקביל שומע כל רחש קטן: את המזגן, את הצקצוקים, את הרעשים מהמסדרון וכל זאת בעוצמה כפולה מכולם.
זה לא שהוא לא רוצה להקשיב – הוא פשוט לא מצליח לסנן את הרעש.
אז מה אפשר לעשות?
להבין – מודעות היא הצעד הראשון.
לאבחן – לבדוק האם קיימת רגישות שמיעתית באמצעות בדיקת שמיעה ייעודית.
לטפל – לשקול טיפול מותאם כמו AIT – איזון שמיעתי, שמלמד את המוח לקלוט את הגירויים החיצונים בצורה מאוזנת יותר.
להפחית עומס חושי – ולתמוך בוויסות, קשב, שינה והתנהלות יומיומית רגועה יותר.
כי ילדים שלא רגועים – לא יכולים ללמוד.
אבל ילדים שיש להם שקט באוזניים – יכולים להקשיב, לישון, להתרכז, ולהיות מחוברים לעצמם ולעולם.
